החל מעורכי דין ועד לשרברבים, יש לנו כאן בדיחות בשבילכם על כמעט כל בעלי המקצוע והעבודות שיש!
בדיחות על עורכי דין, בדיחות על רופאים, בדיחות על שרברבים, בדיחות על בעלי מקצוע, בדיחות על קבלנים, בדיחות על סוכני ביטוח, בדיחות על עבודה, בדיחות על מורים, בדיחות על נהגי מוניות.
שני עובדי היי-טק ישבו במשרד משועממים, וחשבו איך לצאת לחופש סוף סוף.
פתאום אחד מהם הרים את הראש מהמחשב ואמר: "יש לי רעיון איך אפשר לארגן קצת חופש מהעבודה".
"איך?" שאל אותו העובד השני. במקום לענות לו, העובד הראשון הסתכל סביב, בדק שהשטח פנוי, קפץ על השולחן שלו, בעט באחד מהריבועים בתקרה ונתלה הפוך עם הראש למטה.
תוך שניות הגיע מנהל מישיבה סמוכה לחדרם של שני העובדים. הוא ראה את העובד תלוי מהתקרה, ושאל אותו: "מה נראה לך שאתה עושה?" "אני מנורה" ענה העובד.
"נראה לי שאתה צריך קצת חופש" נבח המנהל. "לך הביתה עכשיו, ואני לא רוצה לראות אותך כאן במשרד לפחות ביומיים הקרובים, הבנת?!"
"כן, אדוני", ענה העובד, קפץ למטה, כיבה את המחשב ויצא. העובד השני מיד קם אחריו והתחיל לארוז. "ולאן נראה לך שאתה הולך?" שאל אותו המנהל.
"הביתה" ענה העובד, "אני לא יכול לעבוד בחושך!"
אדם מגיע לפני שופט באשמת גניבה.
שואל אותו השופט: "האם אתה מודה באשמה?"
עונה החשוד: "אדוני השופט, אין לך מושג מה עובר עלי, כמה ימים כבר שאין לי אוכל..."
קוטע אותו השופט ושואל שנית: "תענה לי במילה אחת, כן או לא?".
ממשיך אותו אדם בשלו: "אדוני השופט, באמת שאין לך מושג מה עובר עלי. רק פיטרו אותי מהעבודה..."
קוטע אותו השופט שוב: "אל תספר לי סיפורים, פשוט תן לי תשובה ישירה, תענה כן או לא".
המואשם מתעלם מהבקשה של השופט, וממשיך: "אדוני השופט, אתמול הם עיקלו לי את השולחן של חדר האוכל...".
בשלב זה השופט כבר מתעצבן, דופק בפטישו ושואל: "אתה מוכן לענות במילה אחת, כן או לא?"
עונה לו אותו אדם: "כבוד השופט, יש שאלות שלא ניתן לתת להן תשובות של מילה אחת. אני אשאל את כבוד השופט שאלה ואם כבודו עונה לי במילה אחת, כן או לא, גם אני אעשה כך".
מסתקרן השופט ומסכים לבסוף לאתגר.
שואל אותו המואשם: "האם זה נכון, מה שאומרים לאחרונה, שכבודו הפסיק לקחת שוחד?"
2 יהודים נפטרים בשיבה טובה ומגיעים לשערי העולם הבא בדיוק באותו הזמן, ושניהם מבקשים לדעת האם יוכלו להיכנס לגן העדן המובטח. המלאך השומר שעומד בשער שואל את היהודי הראשון לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עושה בחייו.
עונה לו המנוח: "שמי איצקו, אני מתל אביב, והייתי נהג מונית בעיר כמעט 40 שנה –בוקר ולילה, שבתות וחגים". המלאך מציץ בספר החיים המונח לפניו, חיוך נפרש על פניו והוא מלביש את איצקו בגלימת משי יוקרתית, נותן בידיו שרביט זהב, ואומר לו: "ברוך הבא אדוני, אתה מוזמן להיכנס לגן עדן כגמול נצחי על מעשיך!"
שמח וטוב לב נכנס איצקו לגן עדן, והמלאך השומר פונה אל נשמת היהודי השני ושואל לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עשה בחייו. עונה המנוח: "שמי אליהו, אני מירושלים, הייתי אדם שומר תורה ומצוות במשך כל חיי. עשרות שנים הייתי רב בקהילה בה חייתי, כמו גם מורה ומחנך המספר בשבחו של אלוהים". המלאך פותח את ספרו בשנית ומיד לאחר מכן, בארשת פנים אדישה, מלביש את אליהו בגלימת כותנה, נותן בידיו שרביט עץ ואומר לו: "בבקשה, אתה יכול להיכנס".
הרב אליהו פונה אל המלאך ואומר: "ייסלח לי כבוד הוד רוממותו המלאך, אך איני יכול שלא לתהות מדוע אני – שהאמנתי באלוהים כל חיי, סיפרתי בשבחו לדורות של תלמידים ושמרתי באדיקות את כל מצוותיו - מקבל גלימת כותנה, שרביט עץ ויחס צונן, בעוד שנהג מונית מתהולל, שלא שמר מצוות ואף עבד בשבתות, מקבל גלימת משי, שרביט זהב ואת ברכתך הנלהבת?"
"תשמע חביבי" משיב המלאך ואומר לו בחצי חיוך: "פה בגן עדן התגמול מבוסס על תוצאות. אולי לא שמת לב לכך, אבל כשאתה היית מדבר בפני התלמידים שלך, כולם נרדמו ולא עשו דבר ממה שאמרת. לעומת זאת, כשאיצקו נהג המונית היה על ההגה, כל הנוסעים והנהגים האחרים על הכביש היו נושאים אלפי תפילות לאלוהים!"
אורי גלר והודיני נכנסים למאפייה. גלר לוקח 3 דונאטס בידו ובלי שאף אחד ירגיש, מחליק אותן לכיסו. "ראית איזה אמן אני?", התגאה גלר, "בכוח המחשבה העלמתי 3 דונאטס".
"לא רע", משיב הודיני, "אבל תראה את זה" הוא ניגש לבעל המאפייה ושואל אם הוא רוצה לראות קסם. "בהחלט", משיב הבעלים.
"תן לי בבקשה דונאט אחד", אומר הודיני. המוכר מגיש לו, והודיני אוכל את הדונאט. "תן לי בבקשה עוד דונאט", אומר הודיני. המוכר מגיש, והודיני אוכל גם אותה. "תן לי דונאט שלישי", אומר הודיני. המוכר מגיש, והודיני אוכל. "נו אז מה הקסם?", מתעצבן המוכר, "נתתי לך כבר 3 דונאטס, איפה הן?" משיב הודיני: "הו ודאי, עכשיו תבדוק בכיס של אורי גלר!"
אישה אחת שמתגוררת בבניין מגורים הסמוך לכביש סואן גילתה שבכל פעם שאוטובוס עובר מתחת לחלון ביתה, הוא מרעיד את ארון הבגדים שלה שמרעיש בצורה יוצאת דופן. יום אחד היא החליטה לשים לזה סוף והיא התקשרה לנגר שיבוא לאבחן את הבעיה ולטפל בה.
במשך דקות ארוכות הנגר בחן את הארון, ואז התייאש ואמר: "אני מצטער גברתי, אני לא רואה פה שום בעיה", ואיך שסיים את המשפט עבר אוטובוס מתחת לבית והארון התחיל לרעוד ולהשמיע קולות צורמים.
הנגר לא האמין למשמע אוזניו וחשב לעצמו שהוא חייב לגלות מה גורם לארון להשמיע צלילים כל כך מוזרים. הוא הרהר במשך כמה שניות ואז הציע לאישה שהוא ימתין בתוך הארון עד שיעבור אוטובוס נוסף ואולי כך יצליח לפענח את שורש הבעיה.
בינתיים בעלה של האישה חזר מהעבודה הביתה, נכנס לחדר, פתח את הארון וגילה נגר שעומד שם ומסתכל עליו במבוכה. הגבר הביט באשתו בגועל, ואז פנה שוב לגבר שבארון: "תגיד לי, מה לעזאזל אתה עושה בתוך הארון שלי?!"
הנגר השיב: "אתה תאמין לי אם אספר לך שאני בסך הכל מחכה פה לאוטובוס?"
עורך דין אחד עצר את היגואר החדשה והנוצצת שלו והחנה אותה מול המשרד.
בשנייה שפתח את הדלת, עברה במהירות אדירה משאית, "גילחה" את כל הצד של היגואר, ושברה את הדלת.
עורך הדין ההמום התקשר למשטרה, ואחרי דקה הגיע שוטר.
העו"ד התחיל לצרוח: "האוטו שלי! האוטו החדש והיפה שלי!"
השוטר אמר לו: "אתם עורכי הדין ממש מגעילים אותי. אתה כל כך חומרני, כל כך עסוק בלבכות על האוטו שלא שמת לב שהמשאית פצעה אותך קשה וכל היד שלך חתוכה ומדממת!"
עורך הדין מסתכל על ידו נוטפת הדם, ומתחיל לצרוח: "אלוהים! השעון שלי!!!"
עורך דין מצליח מעיר קטנה קודם להיות מנהל תיקים בכיר באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר בארה"ב.
במשרד הישן שלו היה לעורך הדין מוניטין של מנהל קשוח ואסרטיבי ולכן הוא החליט לשמור על הרושם הזה גם במשרד החדש.
זמן קצר לאחר שעורך הדין הגיע ליום העבודה הראשון כמנהל במשרד החדש והמפואר שלו, הוא ראה שאחד מהעובדים החדשים שלו צועד לכיוון המשרד.
מיד הרים עורך הדין את הטלפון שלו והחל לצעוק בקולי קולת: "לא! לחלוטין לא! טיפשות שכזאת ממש לא מקובלת עלי ואני מצפה מהעובדים שלי לשמור על רמה גבוהה של מקצועיות, כך שרשלנות שכזו לחלוטין לא מקובלת עלי. לא מעניין אותי מה התירוץ שלו!"
העובד נכנס למשרד ועורך הדין סימן לו עם היד לשבת ולהמתין.
העובד התיישב וחיכה בסבלנות מספר דקות בזמן שהמנהל החדש שלו יושב וצועק. "העובד הזה חייב להיות אחד האנשים הכי מטומטמים שאי פעם שמעתי עליהם! אני לא מוכן שיהיו בצוות שלי אנשים כאלה, הוא מפוטר ואני לא רוצה לשמוע עוד מילה אחת מיותרת על העסק המביך הזה!".
המנהל טרק את הטלפון בחוזקה והתפנה להתייחס לעובד שהתיישב מולו.
"אני מאוד מצטער, אבל כפי שאתה יודע אני פשוט לא מוכן לסבול שטויות שכאלו והייתי חייב לטפל בנושא. עובדים צריכים לדעת שלכל טעות שהם עושים יש השלכות חמורות. במה אני יכול לעזור לך?"
"אין שום בעיה" ענה העובד, "אני המתמחה החדש שלך ובאתי להתקין לך את קו הטלפון".
נוסע במונית טפח קלות על הכתף של הנהג כדי לשאול אותו משהו. הנהג נתן צרחה איומה איבד שליטה על המונית, כמעט נכנס באוטובוס, ועצר סנטימטר מחלון ראווה.
במשך דקות מעטות היה שקט במונית, ואז פנה הנהג לנוסע ואמר: "בבקשה, לעולם אל תעשה את זה שוב, כמעט והתעלפתי".
הנוסע, שהיה גם הוא בהלם, התנצל, ואמר שלא תיאר לעצמו שנגיעה בכתף תגרום לבלגן כזה.
הנהג השיב לו: "זו לא אשמתך, היום זה היום הראשון שלי בתור נהג מונית, במשך 25 השנים האחרונות נהגתי ברכב של חברה קדישא!!!"
ביום חם אחד, באחת מהאוניברסיטאות המובילות בישראל, נכנסו לחדר המרצים פרופסור למשפטים, פרופסור לפיזיקה, פרופסור לכימיה ופרופסור לסטטיסטיקה. פתאום אחד מן הפחים בחדר, שהיה בסמוך לחלון, החל לעלות באש ולבעור.
הפרופסור לפיזיקה, שהיה הראשון לשים לב לשריפה שהתלקחה, ישר הכריז: "אנחנו חייבים לשים את הפח הזה במקפיא כך שהטמפרטורות בו ירדו מתחת לנקודת ההתלקחות והאש תדעך!"
הפרופסור לכימיה הגיב לו מיד: "לא, מה פתאום! אנחנו צריכים לכסות את הפתח של הפח כך שהאש תכלה את כל החמצן שלה ובהיעדר שרשרת תגובה היא לא תוכל להמשיך להתקיים!"
הפרופסור למשפטים הצהיר לעומתם: "תפסיקו בבקשה להאשים את הקורבן, אתם עדיין צריכים להוכיח מעל לכל ספק סביר שהפח הזה אכן עולה באש!"
בעוד הפח ממשיך לבעור, הפרופסורים הריחו לפתע ריח נוסף של עשן שמגיע מצד אחר של החדר. הם סובבו את הראש וראו את הפרופסור לסטטיסטיקה רץ כשמשוגע מסביב לחדר ומצית פריטים נוספים באש!
"מה לעזאזל אתה עושה?" הם צעקו עליו כאיש אחד.
"מה אתם רוצים?" השיב להם הפרופסור לסטטיסטיקה, "אני בסך הכל מעלה את הסתברות שמישהו עם קצת יותר יכולת מאיתנו יבוא לטפל בעניין הזה!"
ליוני, פקיד קבלה במלון גדול בתל אביב, היה משחק קטן שהוא אהב לשחק כדי לשעשע את עצמו ולהפיג את השעמום; כשזוגות שונים הגיעו למלון לירח דבש שלהם, הוא היה שואל את האישה מה המקצוע שלה במהלך שיחת הצ'ק אין ועל פי תשובתה היה מנחש כמה זמן הזוג שמולו הולך להישאר ביחד בחדר ולעשות אהבה.
יום אחד הגיעו אל המלון 3 זוגות שיצאו לירח דבש, בזה אחר זה. כשהזוג הראשון הגיע, יוני שאל את הכלה הטרייה מה המקצוע שלה, והיא ענתה: "אני עובדת כעוזרת בית".
יוני חייך וחשב לעצמו: "עוזרות בית הן תמיד נשים שמתות על רומנטיקה – נראה לי שהם הולכים לבלות הרבה בחדר...".
כשהגיע הזוג השני, שאל יוני את האישה את אותה השאלה, והיא השיבה: "אני אחות בבית חולים". יוני חשב לעצמו: "וואו, אחיות הן כאלו סקסיות. שני אלו כנראה לא ייצאו מהמיטה לרגע...".
כשהזוג השלישי ניגש לקבלה חזרה אותה שאלה קבועה, והפעם האישה ענתה: "אני באה מתחום ההוראה". הפעם יוני שמר על ארשת פנים רצינית וחשב לעצמו: "מורות בדרך כלל קשוחות... הם בטח ילכו למיטה ישר בהתחלה, אבל תוך זמן קצר כבר ייצאו מהחדר".
אחרי שעה בערך, יוני ראה את הבעל הראשון, שנשוי לעוזרת הבית, יורד לבדו אל ארוחת הערב. "כבר אתה כאן למטה?" שאל יוני את הבעל בקריצה, "חשבתי שאתה ואישתך הולכים לבלות את כל הלילה ביחד...".
"תאמין לי שניסיתי", ענה לו הבעל בעצבנות, "אבל כלום לא קרה, היא רק התעקשה שהיא רוצה לארגן את החדר והתיקים".
זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הגבר השני שהתחתן עם אחות. "מה אתה עושה כאן לבד כל כך מוקדם?", שאל אותו יוני.
"אין לי למה להישאר בחדר", ענה הבעל מתוסכל, "כל פעם שאני רוצה להיות עם אישתי היא אומרת לי שקודם אני חייב להתקלח כדי לשמור על היגיינה".
יוני המתין שגם הזוג השלישי, המורה ובעלה, ירדו לארוחת הערב מוקדם כפי שציפה, אבל זה לא קרה. רק לקראת סוף המשמרת שלו, ממש באמצע הלילה, הבעל ירד ושאל את יוני אם נשאר משהו לאכול.
"לפחות ישנת כמו שצריך עד עכשיו?", שאל אותו יוני בחצי קריצה.
"איזה ישנתי?" ענה לו הבעל בקול תשוש, "נכנסו למיטה ברגע שנכנסו לחדר, אבל בכל פעם שרציתי להפסיק כדי ללכת לאכול אישתי אמרה לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה שוב ושוב עד שתקלוט איך עושים את זה נכון!'"
גבר אחד ישב על הבר באיזה פאב אחרי יום העבודה שלו, דיבר עם הברמן וסיפר לו למה הוא נראה כל כך עייף ולחוץ. "אני פשוט כמעט ולא ישן בזמן האחרון. יש לי סיוטים נוראיים על מפלצות מתחת למיטה שלי. אני לא מצליח להירדם, אני לא מצליח לתפקד, וזה כל כך מביך ומוזר שאני לא יכול לבקש מאף אחד לעזור לי." גבר אחר שישב בסמוך שמע את השיחה הזאת וניגש אל הבחור העייף והלחוץ כדי להציג את עצמו.
"סליחה שאני מתפרץ, אבל שמעתי את הסיפור שלך ואני רוצה לעזור. אני פסיכולוג ואני יכול להגיד לך שהדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה להכיר בכך שאלו רק חלומות! ברור לי לגמרי שאחרי כמה מפגשים אני אוכל לעזור לך להיפטר מהם בלי בעיה. הנה כרטיס הביקור שלי. תתקשר אלי!"
אחרי כמה שבועות הפסיכולוג חזר לאותו הפאב וראה את אותו הגבר יושב על הבר ושותה. הוא ניגש אליו ואמר: "הי, זוכר אותי? אני הפסיכולוג שדיבר איתך כאן. לא קיבלתי ממך טלפון בהמשך לשיחה שלנו אז ואני מקווה שהכל בסדר והעניין הזה עם הסיוטים הסתדר ועבר לך".
הגבר ענה לו: "האמת שהכל מעולה. הברמן עזר לי להתגבר על הסיוטים כבר באותו הערב". "הברמן?!" אמר הפסיכולוג בפליאה, "אתה צריך מומחה מקצועי שיעזור לך להתמודד עם הבעיה הזאת. מה הברמן כבר יכול היה להגיד לך בשיחה סתמית ביניכם, שעזר לך להיפטר כל כך בקלות מהסיוטים על מפלצות מתחת למיטה?".
הגבר ענה לפסיכולוג: "הוא פשוט הציע לי לנסר את הרגליים של המיטה".
יום אחד בבית הספר, המורה פונה ליוני הקטן ושואלת אותו: ״יוני, במה אבא שלך עוסק?״
עונה לה יוני: ״אבא שלי הוא קוסם!״
״מעניין מאוד!״ אומרת לו המורה, ״ומה הקסם הכי טוב שלו?״
״הוא חוצה אנשים לשניים״ עונה לה יוני.
״וואו, זה בטח מדהים לראות את זה!״ קוראת המורה בפליאה, ואז שואלת את יוני: ״יש לך אחים ואחיות?״
״כן המורה״ עונה לה יוני, ״חצי אח ועוד שתי חצאי אחיות!״
כיצד לא הבחנתי בו, בגבר האידיאלי, והוא כה קרוב אלי, ממש מתחת לחוטמי.
הוא גבוה ונאה, בעל מקצוע חופשי ובעל ממון, אדיב, רגיש ומתייחס.
הוא מעולם לא דחה אותי, תמיד שמח לשמוע את קולי,
מתעניין בשלומי בלבביות, גם אם חלפו חודשים רבים מאז התקשרתי אליו לאחרונה.
הוא ממהר לקבוע עמי פגישה מיד לאחר שהזדהיתי בטלפון.
מעולם לא מאחר לפגישה איתי, ותמיד מחכה לבואי.
הוא מכניס אותי אל חדרו הממוזג, מגיש לי מיד כוס מים קרים,
מושיב אותי על הכורסא הנוחה ובעצמו מתישב על שרפרף ללא משענת.
הוא מחזיק בידי, מלטף את מצחי, מסיר בעדינות את שפתוני מעל שפתי,
וגורם לי תמיד פעימות לב מוגברות.
הוא כותר לי כתרים, מספר לי סיפורים
ואינו מצפה כי אשיב בדברי חכמה.
הוא דואג לדיאטה שלי וגורם לי לצום לאחר כל פגישה עימו.
הוא משוחח עמי על גשרים, על זהב ועל כסף – ותמיד במאות ובאלפים,
הוא הגבר היחיד בעולם שאינו מנסה להשתיק אותי ולסגור את פי – להיפך!!
הוא תמיד תמיד רוצה לראותני שנית,
וממהר לקבוע עמי פגישה לשבוע הבא, שמא אתחרט.
הגבר האידיאלי, איך לא הבחנתי בו, והוא ממש מתחת לחוטמי…
רופא השיניים שלי.
בשעת בוקר מוקדמת מאוד אישה שיכורה וערומה לחלוטין נכנסה לתוך מונית בניו יורק וביקשה לנסוע לביתה… נהג המונית היה מוישה, יהודי מזדקן שחשב שהוא כבר ראה את הכל בעיר, אך ברגע שהאישה נכנסה למונית שלו הוא רק בהה בה ולא אמר דבר, לא התניע את הרכב ולא התחיל בנסיעה. האישה פנתה אליו ואמרה: "מה קורה, הכל בסדר איתך מותק? אף פעם לא ראית אישה ערומה או שכבר שכחת איך זה נראה?".
"אני מאוד מתנצל גברת" ענה מוישה, "אבל אני לא רגיל לדברים כאלה ואני לא חשבתי על מה שאת אולי חושבת שאני חשבתי כשהסתכלתי עלייך. זה כבר לא משנה לאנשים כמוני".
האישה השיכורה החלה לצחוק והשיבה "שטויות! זה לא משנה לך? אני רואה אותך מסתכל עלי במראה! עכשיו צא מהחלומות שלך ותתחיל לנסוע".
מוישה השתהה לרגע ולבסוף אמר "תראי גברת… אני מסתכל עלייך ומסתכל עלייך ואני אומר לעצמי 'מוישה, האישה הזאת פשוט לא לובשת שום דבר, רואים לה את הכל... אז איפה לכל הרוחות יש לה ארנק עם כסף כדי לשלם לי על הנסיעה הזאת?'"
רופא ישראלי שסיים את לימודיו באירופה, חזר לארץ ופתח מרפאה פרטית. עוברים החודשים ואין עבודה, הלקוחות לא מגיעים. הרופא המתוסכל מחליט לסגור את המרפאה ואומר לאחות שעובדת איתו: "זה נגמר, את הולכת הביתה".
האחות המומה, שואלת אותו "למה, מה קרה?"
עונה הרופא "מה את לא רואה? אין עבודה, אין לי אגורה בכיס".
אז האחות אומרת לו "זה בגלל שאתה לא יודע לעבוד".
הרופא מופתע, "מה זאת אומרת? סיימתי את לימודי עם ציונים גבוהים מאוד".
עונה האחות, "עזוב אותך מציונים, תקשיב לי. פרסם מודעה בעיתון שאומרת כך: 'רופא כללי לכל בעיה, עובד בשיטה חדשה - אם נרפאת שלם 50 דולר. אם לא נרפאת קבל 100 דולר!' תעשה את זה ותראה".
הרופא מסתכל עליה בעיניים פעורות "איבדת את שפיות דעתך?! אני מסביר לך שאין לי שקל בכיס, מאיפה אני אצליח לשלם כסף לחולים?"
עונה האחות, "אתה רופא, בסך הכול תרשום תרופות לפציינטים. אם מישהו בא מצונן תן לו סירופ, אם יש לו כאב ראש תרשום לו אקמול, לא עסק כזה מסובך..."
מרוב ייאוש הרופא מחליט לנסות את זה. הוא מפרסם מודעה בעיתון לפי מה שאמרה לו האחות, ולא עובר שבוע והמרפאה מפוצצת באנשים.
במקום אחר בארץ בחור מובטל אחד יושב בבית וקורא עיתון. פתאום הוא רואה את המודעה והעיניים שלו נדלקות, הנה הדרך לעשות כסף קל. הוא יימצא בעיה שהרופא לא יוכל לפתור ו-100 הדולר אצלו בכיס. מתרגש מהשיטה החדשה לרמות את הרופא הפראייר, הוא קם והולך למרפאה.
מגיע תורו של המובטל והוא נכנס לחדר. "שלום, מה יש לך אדוני?" שואל אותו הרופא.
עונה האיש, "יש לי בעיה, אני לא טועם טוב".
הרופא אומר לו, "מה זה לא טועם טוב? ניסית לטעום משהו חמוץ, מתוק, מלוח ומה קרה?"
הבחור עונה "ניסיתי, אבל לא הרגשתי כלום".
הרופא קורא לאחות ואומר לה "תביאי לו בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות".
האחות חוזרת אחרי כמה רגעים עם קופסה 8 והרופא אומר למובטל "פתח פה גדול..." ושם לו בפה חומר מהקופסא.
"איכס! מה זה? חרא של פרות?!"
אומר הרופא "הנה, פתרתי לך את הבעיה ואתה מסוגל לטעום. זה יהיה 50 דולר בבקשה".
הבחור המום, מוציא 50 דולר, שם לרופא על השולחן והולך הביתה עצבני. כשהוא מגיע הביתה, הוא מחליט למצוא בעיה אחרת שאי אפשר לרפא.
למחרת חוזר המובטל לרופא ואומר לו "ד"ר, יש לי מחלה חמורה, אני שוכח הכול!"
הרופא אומר לו "אז בעצם אתה לא זוכר כלום?"
עונה האיש "אפילו את השם שלי שכחתי".
הרופא קורא לאחות "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות..."
הבחור לא נותן לרופא לסיים ואומר "ד"ר, רק לא הקופסה של החרא!"
הרופא אומר לו, "בבקשה, חזר לך הזיכרון. 50 דולר בבקשה".
המובטל רותח על איך שנפל שוב במלכודת, מוציא 50 דולר, שם על השולחן והולך הביתה.
כל הלילה הוא לא נרדם וזומם איזו מחלה הרופא לא יצליח לרפא. הוא כבר איבד 100 דולר בשני ביקורים והוא מובטל. לפתע צץ במוחו רעיון והוא נרדם עם חיוך. בבוקר הוא הולך לרופא שמח וטוב לב, נכנס לחדר ואומר: "ד"ר, יש לי מחלה חמורה מאוד, אף פעם לא עומד לי".
עונה הרופא, "ניסית לשכב עם נשים?"
הבחור עונה "כן, כן, אבל לא עומד".
שואל הרופא, "ניסית סרטים למבוגרים?"
עונה האיש, "גם את זה ניסיתי, לא עזר".
"אוקי" אומר הרופא, "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מא..."
האיש לא נתן לרופא להשלים את המשפט, קם על רגליו וצעק, "תקשיב לי טוב ד"ר, אם אתה מביא לי את הקופסה הזאת עוד פעם אחת, אני מז**ן אותך ואת האחות המחורבנת שלך, הבנת?!!"
אומר הרופא "הופ, נפתרה הבעיה, 50 דולר בבקשה..."
מעשה באיש נשוי ללא ילדים, שכצעד אחרון ונואש להיות הורה הוא הניח פתק בכותל: "ריבונו של עולם, אני מבקש ממך ילד, אני אפילו מוכן שאם הוא יהיה בן אז שיהיה גנב כשיגדל, ואם בת - שתהיה זונה". קיבל האיש את מבוקשו, ואחרי תשעה חודשים נולד לו בן.
השנים עברו, ויום אחד הבן הבוגר בא לאביו ואמר לו "אבא, אני הולך ללמוד עריכת דין". הרים האב את עיניו לשמים ואמר "ריבונו של עולם, חשבתי שקבענו על גנב או זונה, לא שניהם ביחד".
נציגה מסוכנות גיוס של חברה ממשלתית גדולה התקשרה למנכ"ל שלה עם חדשות נהדרות: "אדוני, מצאנו 3 עובדים חדשים שעומדים בכל הדרישות שלנו ויכולים להתחיל לעבוד מחר, באיזו מחלקה לשבץ אותם?"
המנכ"ל חשב וחשב, ולבסוף הגיעה למסקנה:
"תכניסו את שלושתם לחדר סגור שיש בתוכו 100 לבנים, תשאירו אותם שם לבד למשך כמה שעות טובות וכשתחזרו תנו להם שיבוץ לפי מה שהם עשו.
אם הם ספרו את הלבנים וסדרו אותן בערימות - תשלחו אותם להנהלת חשבונות
אם הם שברו את הלבנים - תשלחו אותם לפיתוח מעשי
אם הם בלגנו את כל החדר עם הלבנים - תשלחו אותם למחלקת הנדסה
אם הם נרדמו - תשלחו אותם לביטחון
אם הם סידרו את הלבנים בצורה מוזרה - תשלחו אותם למחלקת תכנון
אם הם זרקו את הלבנים אחד על השני - תשלחו אותם למחלקת תקשורת
אם הם עזבו את החדר לפני שאתם הגעתם לשם ואין עם מי לדבר - תשלחו אותם לשיווק
אם הם אומרים שהם עשו עם הלבנים דברים מדהימים, אבל שום דבר בחדר לא זז - תשלחו אותם למכירות
אם הם סידרו את הלבנים כמו מיטות והם ישנים עליהן - תשלחו אותם למשאבי אנוש
אם הם בוהים מחוץ לחלון בשעמום ולא עשו כלום עם הלבנים - תשלחו אותם לתכנון אסטרטגי
אם הם רק מדברים אחד עם השני והם לא נגעו בכלל בלבנים - תשלחו אותם אלינו להנהלה!"
מורה חדש לגיאוגרפיה הגיע לבית הספר, והופתע ממה שהוא ראה. כל הילדים הלכו מכות, קיללו וזרקו כיסאות, וחלקם אפילו שתו אלכוהול ועישנו.
״שלום כיתה,״ אמר המורה בחשש.
״לך תזד***!״ צעק אחד התלמידים.
המורה היה המום, יצא מהכיתה ונכנס מיד לחדרו של המנהל כדי לשאול מה פשר הדבר הזה – איך מחנכים ילדים כאלה?
המנהל אמר, ״תבין, הכיתה הזו היא כיתה מיוחדת. הילדים האלה מגיעים ממשפחות הרוסות וצריך לדעת איך להצית את הסקרנות שלהם. בוא איתי אני אראה לך.״
המורה והמנהל נכנסו לכיתה, והמנהל צעק מיד: ״מה קורה יא בני ז****?״
״המנהל, יא מלך, מה אתה עושה פה?״ אמר אחד התלמידים.
״תגידו יא קקות, מישהו מכם יודע איך מפוצצים גלובוס?״
״מה זה גלובוס?״ שאל אחד הילדים.
״או! על זה בדיוק ידבר איתכם היום המורה החדש לגיאוגרפיה!״
גבר נכנס לבית קפה, ניגש אל הבר והזמין בירה.
"בוודאי, אדוני, זה יעלה לך אגורה" אמר לו הברמן.
"אגורה???" קרא האיש בתדהמה. הוא הציץ בתפריט ושאל: "וכמה בשביל סטייק עסיסי ובקבוק יין נחמד?"
"שקל", ענה הברמן.
"שקל???" קרא האיש בתדהמה, "איפה הבן אדם שמחזיק את המקום הזה?"
הברמן ענה: "למעלה, עם אשתי".
"מה הוא עושה למעלה עם אשתך?", שאל האיש.
והברמן ענה: "בדיוק מה שאני עושה לעסק שלו כאן למטה".
בני הוא איש עסקים שלא מסוגל לפתוח את הבוקר בלי קפה בוץ טרי ואיכותי. הוא שותה את המשקה הזה כל חייו, ולכן הוא יודע לזהות האם הוא איכותי ומתי הוא הוכן. יום אחד היה לו בוקר מעט יותר פנוי בעבודה, לכן הוא החליט לשתות בבית קפה שנפתח לא מזמן בסמוך למשרד שלו. הוא נכנס למקום, בחן אותו בקצרה, התיישב ליד אחד השולחנות הפנויים והרים את ידו כדי לקרוא למלצרית.
כשהיא ניגשה אליו, הוא ביקש להזמין את קפה הבוץ הטרי ביותר שיש להם, בדגש על "טרי", והוסיף "לא הקפה הבוצי הזה שבטח הכנתם מהשאריות של אתמול". לאחר שהיא הבהירה לו שהם מכינים קנקני קפה כמה פעמים ביום ולכן הקפה שלהם טרי תמיד, הוא השיב לה, "אני אאמין רק אחרי שאטעם אותו בעצמי. את מבינה? הייתי קרבי בצבא, ומהרגע הראשון שלי בשטח עד היום אני כל בוקר שותה קפה בוץ – גם אם אני מכין אותו לעצמי, גם אם מישהו מסביבי מכין לי, וגם אם זה בבתי קפה שונים ברחבי העולם. בגלל זה אני יודע לזהות מתי בדיוק הכינו אותו ועד כמה הוא איכותי. הסיכוי שיש אצלכם קפה ברמה גבוהה הוא די קלוש, אז לפחות תכינו אחד חדש רק בשבילי, במקום להגיש לי את זה שהוכן לפני שעתיים ומחכה בקנקן".
המלצרית אמרה לבני שהיא מבינה, שאלה אם הוא רוצה להזמין דבר נוסף, ולאחר שהיא נענתה בשלילה – היא הלכה למטבח. כעבור כמה דקות היא שבה עם ספל קפה מהביל. בני טעם את הקפה, ותוך רגע עשה פרצוף נגעל. "בדיוק כמו שחשבתי, זה לא טרי. נו באמת, תכיני לי אחד טרי כמו שביקשתי!" הוא נזף בה ושלח אותה בחזרה למטבח.
הפעם לקח לה יותר זמן לשוב לבני – לפחות חצי שעה. כשהיא חזרה, היא החזיקה ספל קפה מעלה אדים. היא הגישה לו את הספל, ורגע לאחר שהוא לגם מהמשקה – הוא ירק אותו בגועל. הוא הסתכל עליה וצעק "זה אפילו יותר גרוע! יש לקפה הזה ממש טעם של בוץ!". המלצרית הסתכלה עליו, מעט מופתעת, ואמרה לו "אבל אדוני, זה בדיוק מה שביקשת, קפה בוץ טרי - אז שמנו לך בוץ טרי!"
איציק הרווק גר ליד זוג בשם גבי ועדי - למרות שהאישה הייתה נשואה, השניים פלירטטו לעיתים קרובות ולאיציק תמיד הייתה הרגשה שיכול להיות ביניהם משהו… יום אחד בזמן שיחה אגבית בחדר המדרגות, גבי סיפר לאיציק שהוא צריך לצבוע את הדירה שלו, אבל הוא עובד כמעט כל הזמן וכל אנשי המקצוע שהוא דיבר איתם דרשו סכומים מוגזמים. באותו רגע לאיציק היה רעיון ערמומי והוא מיד אמר לגבי: "אל תדאג אחי! אני בדיוק בחופש השבוע והתחביב שלי זה שיפוץ וצביעת קירות! אני יכול לעשות את זה בשבילך בחינם בכיף".
גבי כמובן התלהב מאוד מהרעיון ולמחרת בבוקר איציק התייצב לעבודה עם סולם, דלי, צבע, מברשות ומחשבות על נושא אחר לחלוטין. גבי נפרד ממנו לשלום והשאיר אותו בבית עם אשתו עדי - איציק מיד התחיל לעבוד, אבל לא על הקירות… כעבור דקות בודדות השניים כבר היו ערומים במיטה, אבל אז הם פתאום שמעו את דלת הכניסה נפתחת והבינו שגבי חזר הביתה באופן פתאומי...
"מהר! תתחיל לצבוע את הקירות! אני אתחבא באמבטיה כדי שבעלי יחשוב שהלכתי להתקלח" אמרה עדי ורצה למקלחת. לאיציק לא היה הרבה זמן להתכונן, אז הוא פשוט תפס מהר את הציוד שהיה לידו וטיפס על הסולם לצד הקיר בדיק ברגע שגבי נכנס לחדר.
"מה קורה כאן?! למה אתה צובע את חדר השינה שלי ערום?" צעק גבי בהלם.
"שמע אחי, אני עובד בחינם אז אני מתחיל מאיזה חדר שנוח לי" ענה איציק.
"אבל למה ערום???"
"מה למה? כדי לא ללכלך את הבגדים שלי בצבע."
"ולמה לעזאזל עומד לך?"
"אני עובד פה לבד, איפה נראה לך שאני יכול לתלות את הדלי שלי???"
שבט קניבלים מגיע לניו יורק במסגרת פרויקט של האו"ם, שמסדר להם עבודה בחברת היי-טק.
מנכ"ל החברה אומר להם: "תקבלו כסף טוב, משרד יפה, יש אוכל מעולה במזנון, אבל בשום אופן אל תחשבו אפילו לאכול פה מישהו מהעובדים!"
עובר חודש, חולפים חודשיים, והבוס מכנס את העובדים החדשים לשיחה, ומשבח אותם על השתלבותם בחברה. בסיום השיחה שואל הבוס בעדינות: "לא שאני רומז משהו, אבל מישהו מכם יודע לאן נעלמה גברת ווילסון?..."
כל הקניבלים מכחישים כל קשר להיעלמותה, והבוס מודה להם ויוצא מהחדר.
"או.קיי!", אומר מנהיג השבט, "מי מכם אכל את גברת ווילסון?"
אחד הקניבלים משפיל מבטו ומודה באשמה.
"אידיוט!", נוזף בו המנהיג, "בחודשיים שאנו כאן הספקנו לאכול סמנכ"לים, מנהלי שיווק, יועץ מס ואפילו חשבת, ואף אחד לא הרגיש! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
איש בכדור פורח מרחף בשמיים ופתאום מבין שהלך לאיבוד. הוא ממהר להוריד גובה ומזהה במרחק מה ממנו, איש על הקרקע. הוא מנמיך גובה עד לנקודה שבה הוא יכול לצעוק אליו "סליחה, אתה יכול לעזור לי?"
"בשמחה", האיש נענה לבקשתו.
"הבטחתי לחבר שאפגוש אותו כבר לפני שעה אבל אין לי מושג איפה אני" מסביר האיש בבלון.
האיש מתחתיו מסתכל לצדדים "אתה בכדור פורח, מרחף בגובה 30 אלף רגל מעל הקרקע. אתה בין 40 ל-41 מעלות צפונה ובין 59 ל-60 מעלות מערבה"
"אתה בטח מהנדס" צועק לו האיש מהכדור הפורח.
"נכון" עונה האיש בהתפעלות "איך ידעת?"
"ובכן זה די פשוט" צועק לו האיש מהבלון "כל מה שאמרת לי כרגע הוא נכון מבחינה טכנית, אבל אין לי מושג מה לעשות עם המידע הזה ובשורה התחתונה אני עדיין אבוד. בכנות, אתה בכלל לא עזרת לי, אם כבר, רק עיכבת אותי יותר"
עונה לו האיש מהקרקע: "אתה בטח עובד בניהול"
"נכון" עונה האיש מהבלון "איך ידעת?"
"ובכן זה די פשוט" עונה האיש "אתה לא יודע איפה אתה נמצא ולאן אתה הולך. טיפסת לגובה רב בגלל כמות גדולה של הבטחות שפיזרת לאוויר אבל אין לך מושג איך לקיים אותן ואתה מצפה מהאנשים שמתחתיך שיפתרו לך את הבעיות. בשורה התחתונה אתה נמצא בדיוק באותה הנקודה שבה היית לפני שנפגשנו, רק שעכשיו אתה מאשים אותי!"
שמואל עבר תאונת דרכים קשה ברכב שלו, שבה הייתה מעורבת משאית גדולה. שבועות לאחר מכן, בבית המשפט, עורך הדין רב המוניטין והיקר מטעם חברת המשאיות, חוקר אותו. "האם לא אמרת בזירת התאונה 'אני בסדר'", שאל עורך הדין?
שמואל עונה: "ובכן, אני אספר לך מה היה. הנה אני מכניס את כלבי מוישל'ה לתוך..."
"לא שאלתי לפרטים" הפריע עורך הדין. "רק שאלתי האם אמרת בזירת התאונה, 'אני בסדר'"?
שמואל אומר "ובכן רק הכנסתי את הכלב מוישל'ה לתוך המכונית והתחלתי לנהוג בכביש..."
עורך הדין התערב שוב ואמר: "כבוד השופט, אני מנסה לבסס את העובדה שבזירת האירוע אמר האיש הזה לשוטר משטרת התנועה שהוא מרגיש בסדר, ועכשיו מספר שבועות לאחר התאונה הוא תובע את מרשי . אני סבור שהוא נוכל. אנא הנחה אותו לענות בפשטות לשאלה שלי".
במשך הזמן נעשה השופט סקרן למדי לגבי התשובה של שמואל, ולכן אמר לעו"ד: "אני מעוניין בתשובתו בנוגע לכלבו מוישל'ה".
שמואל הודה לשופט והמשיך: "העליתי את מוישל'ה, הכלב הנהדר שלי, למכונית והתחלתי לנהוג בכביש המהיר כאשר משאית הסמיטריילר חלפה על פני סימן העצור מבלי לעצור וחבטה בצד ימין של המכונית שלי. אני נזרקתי לתעלה מצד אחד ומוישל'ה לתעלה בצד השני. נפגעתי מאוד קשה ולא רציתי לזוז. בכל אופן שמעתי את מוישל'ה גונח ומיילל. ידעתי שהוא במצב קשה רק בגלל הגניחות שלו. ואז שוטר ממשטרת התנועה הגיע. הוא שמע את מוישל'ה מיילל ולכן ניגש אליו. הוא ראה באיזה מצב קשה הוא ולכן שלף את אקדחו וירה לו בין העיניים, ואז הוא חצה את הכביש כשאקדחו בידו, פנה אלי ושאל: 'איך אתה מרגיש?'. נו, כבוד השופט, מה היית עונה לו במקומי?"
עיתון אחד ערך סקר ובו ביקש מהקוראים לכתוב מה, לדעתם, ההבדל בין פוליטיקאי לגנב.
תשובה אחת משכה את תשומת ליבם: "עורך יקר, חשבתי רבות על השאלה והגעתי למסקנה שההבדל הוא שאת האחד אני בוחר ואילו השני בוחר אותי.
בכבוד רב, דב ברמן."
כעבור שבוע צלצל עורך העיתון למר ברמן והודיע לו שהוא זכה בפרס.
"זה בגלל השנינות והמחשבה של התשובה שלי?" שאל הזוכר המאושר.
ענה העורך: "מר ברמן היקר, החלטנו לזכות אותך במנוי חינם לשנה בשל תשובה יפה ומעוררת מחשבה. אבל אם לומר את האמת אתה הזוכה כי אתה היחיד שהצליח למצוא הבדל כלשהו..."
שיכור אחד התרוצץ ברחוב וצעק לכל עבר: "מדינה על הפנים! מדינה על הפנים!"
שוטר עצבני שעבר באזור רץ לכיוונו של השיכור ושאל אותו "מה אמרת!?"
השיכור השיב לו, "על הפנים של מדינה, חרא!"
השוטר תפס את האיש, אזק אותו באזיקים ולקח אותו למעצר בתחנת המשטרה.
יום למחרת, כאשר השוטר והשיכור נכנסו לבית המשפט, טען השיכור בפני השופט שזה נכון שהוא אמר ‘מדינה על הפנים’, אך כוונתו הייתה לאיראן.
השופט כעס על השוטר שסתם בזבז מזמנו והאשים אדם חף מפשע, לכן לא רק שהשיכור שוחרר, השופט גם גזר על השוטר קנס והשעייה מתפקידו בשל ניצול סמכויותיו.
כשהם יצאו מבית המשפט אמר השוטר לשיכור: "אני לא מבין... איך זה שאתה מתפרע ומקלל ואני מקבל קנס ועונש???"
"לא אמרתי לך?" ענה השיכור, "מדינה על הפנים…"
מאז שיצאתי לגמלאות, כל יום קורה לי משהו אחר. היום לא תכננתי תכניות מיוחדות ולא ידעתי מה אעשה, אז נסעתי למרכז העיר ונכנסתי לאחת מחנויות הבגדים הגדולות. הייתי שם בערך 5 דקות, וכשיצאתי היה שם שוטר תנועה שרשם דו"ח חנייה. ניגשתי אליו בחיוך ומבט אדיב ואמרתי לו, "בחייך בחור צעיר, אולי תקל קצת על פנסיונר?"
הוא התעלם והמשיך לרשום את הדו"ח.
אמרתי לו: "אתה מתעלם? זו הבעיה במדינה שלנו, אנשים כמוך!"
שוב הוא לא הגיב, אז צעקתי לו "חתיכת זבל פאשיסט!"
הוא הסתכל עליי והתחיל לרשום דו"ח נוסף על צמיגים שחוקים.
אז עברתי לכנות את אמו בכינויים שונים, וגם את אחותו. הוא כתב דו"ח שלישי על כתם על הפנס ושם אותו מתחת למגב יחד עם הראשון. "אפס עלוב" הפטרתי, אז הוא התחיל לרשום דו"ח רביעי.
כך העניין נמשך בערך חצי שעה. ככל שקיללתי אותו יותר, כך הוא רשם יותר דו"חות.
אישית, זה לא ממש היה אכפת לי. אני נוסע באוטובוס, אבל אני מנסה לעשות קצת כיף בכל יום מאז שיצאתי לגמלאות. זה מאוד חשוב בגילי...
עורך דין מפורסם ועשיר מאוד חזר יום אחד מן העבודה לביתו בלימוזינה הגדולה ומהמפוארת שלו, וחשב על כמה שחייו יפים וטובים. באחד מקטעי הכביש שבדרכו, הבחין עורך הדין בשני אנשים בבגדים קרועים ומלוכלכים שישבו בצד הדרך ואכלו את העשב שצמח במקום.
עורך הדין עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את השניים: "למה אתם אוכלים את העשבים האלו שגדלים כאן?"
שני האנשים הסתכלו עליו בעיניים פעורות, ומקץ מספר רגעים ענה לו אחד מהם בקול מבויש: "כי אנחנו עניים מאוד, אין לנו כסף לקנות אוכל ולכן אנחנו אוכלים את מה שצומח כאן בצד הדרך".
עורך הדין הביט עליהם לרגע קל ואז אמר: "זה מסוכן מאוד לאכול את הדשא שליד הכביש, בואו שניכם אליי הביתה ואני אתן לכם לאכול".
"תודה רבה לך אדוני", השיב אחד מהם לעורך הדין, "אבל יש לי משפחה, אישה ושלושה ילדים, אני לא אשאיר אותם בלי אוכל".
"שיבואו גם הם" אמר עורך הדין ופתח את הדלת של המכונית, "יש מקום לכולם!". נכנסו כולם אל הלימוזינה הגדולה בשמחה והחלו לנסוע לכיוון ביתו של עורך הדין.
כשהם כבר בסמוך לביתו המפואר, פנה אחד האנשים אל עורך הדין ואמר לו: "אדוני, אתה אדם עם לב טוב, אנחנו מודים לך כל כך! כבר כמה שבועות שכל מה שאנחנו אוכלים זה את העשבים האלו שגדלים בצד הדרך".
"אל תדאגו", אמר העורך דין ועיניו נצצו, "היום אתם הולכים להתפנק! הגנן שלי חולה כבר שבועיים ויש 20 ס"מ של דשא משובח שצריך לקצץ!"
מטוס אחד יצא מנמל התעופה בן גוריון לעבר היעד שלו באירופה ללא עיכובים מיותרים. במהלך הטיסה, כשהמטוס בגובה של 13 קילומטר בשמיים נשמע לפתע פיצוץ עז. הנוסע יוסי הסתכל מחלון המטוס, "אלוהים שישמור!" הוא צעק, "אחד מהמנועים התפוצץ!" שאר הנוסעים עזבו את מקומות הישיבה שלהם ועטו לכיוונו של יוסי כדי לראות את המתרחש, כאשר בדיוק באותו הרגע נשמע פיצוץ חזק ממנוע אחר שהרעיד את המטוס מן הצד השני. בשלב הזה כל הנוסעים במטוס היו בפאניקה מוחלטת, ואפילו הדיילים והדיילות לא הצליחו להשתלט על המהומה.
בדיוק באותו הרגע יצא מתא הטייס הקברניט איציק כשהוא מחויך, מאושר, רגוע והכריז "נוסעים יקרים, אתם יכולים להיות רגועים, הכל בשליטה ואין לכם שום סיבה לדאגה". המילים של הקברניט עזרו להרגיע את הרוחות, הדיילים הצליחו להשיב את הסדר על כנו והנוסעים חזרו להתיישב במקומותיהם. בזמן זה, פנה הקברניט לכיוון דלת המטוס והחל לחלק תיקים גדולים לאנשי הצוות ואלו קשרו אותם על גבם.
"תגיד", אמר הנוסע יוסי, "התיקים האלה שאתם קושרים על הגב, אלו לא מצנחים?" הקברניט איציק השיב בחיוב ויוסי המשיך "רגע, שאני אבין, לא אמרת לפני רגע שאין סיבה לדאגה והכל בשליטה?"
"זה נכון, ואכן אין לכם סיבה לדאגה", השיב הקברניט ובאותה העת נשמע פיצוץ עז מעבר המנוע השלישי, "אנחנו רק הולכים להביא עזרה".