כל מה שמצחיק בישראל ובישראלים! בדיחות עם הומור ישראלי או על התנהגות של ישראלים, על החיים בישראל ועל כל מה שמצחיק בארץ. נחצק פה קצת על עצמנו וגם על כל שאר העולם מנקודת המבט הישראלית המיוחדת שלנו!
בדיחות על ישראלים, בדיחות על ישראל, בדיחות על הארץ, בדיחות על ישראלים בחו"ל, הומור ישראלי, בדיחות ישראליות, ישראלים מצחיקים
1. הסוד לדיאטה טובה זה בדיוק כמו הסוד לנישואין מאושרים: “תסתמו את הפה ותסבלו בשקט”.
2. איזה כיף זה להפעיל את המיקרוגל ולעצור אותו בדיוק כשהוא על 00:01 ,זה מרגיש כאילו הצלחת לנטרל פצצת אטום.
3. יהלום הוא החומר החזק ביותר בעולם, עובדה שהוא היחיד שמצליח להשתיק נשים.
4. קצת אירוני שליצור ששוכח ימי הולדת, שוכח ימי נישואין ושוכח להוציא את הילדים... קוראים זכר!
5. אמרתי לך כבר שאני שם עוד חמש דקות! תפסיק להתקשר כל רבע שעה...
6. השנה מחביאים את האפיקומן במעטפה של חברת חשמל, לאף אחד אין אומץ לפתוח אותה.
7. ביננו, אף אחד לא באמת ראה פעם מישהו מחליק ונופל על בננה.
8. קורנפלקס - כשאתה גם רעב, גם צמא וגם עצלן.
9. אתה סומך על הבנק שלך, מפקיד בידיו את כל הכספים והחסכונות שלך, והוא בתמורה קושר לך את העט.
10. ישראלי זה אחד שיכול לקנות בגדים ב-500 שקל, אבל אם יתקע לו שקל במכונה של המסטיקים הוא יעמיד את כל הקניון על הרגליים.
11. גוגל יקר, אתה מוכן לתת לי לסיים משפט לפני שאתה מתחיל לנחש?
12. האייפון שלי נפל מקומה שנייה ונשבר... מסתבר שמצב טיסה זה לא מה שחשבתי.
13. יש אנשים שעדיף לקנות להם גלידה מאשר לראות אותם שלוש פעמים.
14. להיות ישראלי זה לצחוק שעה על מישהו ואז להגיד "די, לא יפה מסכן..."
15. מה המשותף ליאיר לפיד והחרדים? שניהם עושים את רצון אביהם שבשמיים.
16. איך מדען מחזר אחרי מדענית? מציע לה ניסויים.
17. פיהוק הוא הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ-20% סוללה.
18. רק כשיתוש נוחת לך על הפנים, אתה מבין שתמיד יש דרך לפתור בעיות ללא אלימות.
19. אתה לא באמת קולט כמה אנשים אתה שונא, עד שאתה צריך לבחור שם לילד שלך.
20. אשתי עצבנית כי היא טוענת שאני ממציא פתגמים, אבל מה לעשות, הזברה לא רואה את הפסים של עצמה.
הנה טכנולוגיה בדיונית שהייתה יכולה לפתור לנו כמה בעיות בשדה התעופה...
כך היה נראה הדיווח על הטכנולוגיה השימושית:
בישראל מפתחים מתקן בטחוני חדיש לשימוש שדות התעופה. הייחוד של המתקן החדש הוא בשמירה על צנעת הפרט, בניגוד לתחקורים והחיפושים המביכים.
מדובר בתא משוריין דרכו עובר כל נוסע, רק שבמקום צילום רנטגן, הוא מפוצץ מטעני חבלה וחומרי נפץ....
בישראל רואים את המתקן כחיובי לכל הצדדים, כך שהנוסעים מרוויחים גם פרטיות וגם ביטחון, מבלי להביך ולתייג אותם בגזענות.
המתקן הינו חסכוני גם לשירות בתי הסוהר ויקל על מערכת המשפט.
בקרוב, פיצוץ בשדה התעופה יהיה אירוע משמח, כיוון שמיד לאחריו תשמע בכריזה ההודעה: "אנו שמחים לבשר כי התפנה מקום על טיסה 1751 ללונדון. אל על מאחלת לכם טיסה נעימה!".
טיסת נוסעים הנמצאת מעל הים התיכון משדרת הודעת מצוקה:
"מדבר קברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, איבדנו מנוע אחד ואנחנו מבקשים רשות לנחות בכל שדה תעופה במזרח התיכון, פרט לישראל".
אין כל תשובה.
"מדבר שוב קברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, איבדנו זה עתה גם את המנוע השני ואני מבקש רשות לנחות בכל שדה תעופה פנוי במזרח התיכון, פרט לישראל".
אין כל תשובה.
"מדבר שוב קברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, אנחנו נואשים, איבדנו זה עתה גם את המנוע השלישי, אני מבקש באופן קריטי ובהול רשות נחיתה בכל שדה תעופה במזרח התיכון, פרט לישראל".
עדיין אין כל תשובה.
לבסוף הקברניט התפרץ לרשת האלחוטית: "מדבר הקפטן של טיסה 174 של סוריה איירליינס, אנחנו טסים עם מנוע אחד בלבד והוא עומד להישרף כל רגע, אם לא ימצא לנו מיד מקום לנחות - אנחנו נתרסק. אני מבקש רשות נחיתה בכל שדה תעופה במזרח התיכון, אפילו בישראל".
לאחר מספר שניות נשמע בתא הטייס: "שלום לקברניט טיסה 174 של סוריה איירליינס, מדברים ממגדל הפיקוח של שדה התעופה בן גוריון, אנחנו רוצים לעזור!"
עונה הקברניט הסורי: "אללה הוא רחמן, בבקשה תן לי הוראות!"
מגדל הפיקוח: "האם אתה יודע ארמית?"
הקברניט הסורי : "לא..."
מגדל הפיקוח: "או. קיי, אז בבקשה תחזור אחרי: יתגדל ויתקדש שמה רבה..."
מאת: איציק מגן
ראש המוסד לביטוח לאומי יצא לגמלאות וכעת שר העבודה והרווחה נאלץ למצוא לו מחליף. הוא הצליח לצמצם את האפשרויות שלו ל-3 פקידים שקיבלו המלצות חמות מאוד, אך רק אחד מהם יכול לקבל את הקידום ולכן השר החליט לערוך ראיונות אישיים עם כל אחד מהם כדי למצוא את האדם המתאים לתפקיד.
השר קרא לפקיד הראשון אל משרדו כדי לערוך ראיון קצר והתחיל להסביר לו את מהלך השיחה: "כפי שאתה יודע, אנחנו מחפשים מחליף לתפקיד ראש המוסד לביטוח לאומי וכדי לראות אם אתה מתאים אני רוצה לשאול אותך שאלה מקצועית חשובה - מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%."
הפקיד חשב לרגע ואז אמר, "דבר ראשון, כדי לאזן את הקופות שלנו אני אתחיל בקיצוץ הוצאות הארגון ואצמצם את כל השירותים הלא חיוניים שלנו..."
"טוב די זה מספיק", אמר השר, "אני מצטער אבל אתה לא מתאים לתפקיד. צא החוצה וקרא בבקשה למועמד השני."
כשהפקיד השני נכנס למשרד, השר שאל אותו את אותה השאלה. "קודם כל צריך לעשות רפורמה מקיפה בארגון ולשנות את כל שיטת העבודה המיושנת שלנו..." החל הפקיד השני לענות, אבל גם הפעם השר קטע אותו באמצע דבריו, הודיע לו שהוא לא מתאים לעבודה וביקש ממנו לצאת מהמשרד ולהכניס את המועמד השלישי.
לאחר שהפקיד השלישי נכנס השר הפנה אליו את אותה השאלה: "מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%?"
"זה קל מאוד, קודם כל אני אעלה את דמי הביטוח ב-30% ואחרי שנה-שנתיים אפשר יהיה להוריד אותם ב-20% בלי בעיה", השיב הפקיד השלישי, וכבר קיבל את תג העבודה החדש שלו...
שני קצינים איבדו את הנשקים האישיים שלהם באותו היום. לאחר חיפושים ארוכים, לא הצליחו השניים למצוא אותם וקבעו שישפטו אחד את השני. השניים נכנסו לחדר גדול, הציבו בו דגל ושולחן כדי שייראה כמו בית משפט והתחילו.
הקצין הראשון התיישב על כיסא השופט ומולו התייצב הקצין השני.
“האם אתה מודה באשמה?”
“מודה”, עונה הקצין הנשפט.
“אם כך”, אומר השופט, “אני רושם לך נזיפה חמורה בתיק האישי.”
הקצין קיבל עליו את הדין ואז השניים החליפו תפקידים.
“האם אתה מודה באשמה?”
“מודה”, עונה הקצין.
“אם כך”, מורה השופט, “אני גוזר עליך 3 שנים של מאסר בפועל.”
“מה? איך זה ייתכן?!”, שואל הנאשם, “הרי אתה קיבלת רק נזיפה.”
השופט השיב: “לא הייתה לי ברירה, זה כבר המקרה השני ביחידה שלנו…”
יום אחד בסוף שנות ה-70' שמע הרב לוי דפיקה בדלת ביתו באמצע הצהריים. "איך אני יכול לעזור לכם חברים?" הוא אמר לשני הגברים שעמדו בפניו. השניים הסבירו לו שיש להם ויכוח שהם לא מסוגלים לפתור בעצמם, ושהם רוצים שהוא יעזור להם להגיע להחלטה. "על מה הוויכוח שלכם?" שאל הרבי, ואז הגבר הראשון התפרץ בזעם וקרא: "שחור זה צבע!"
"לא זה לא!" ענה לו הגבר השני.
"בטח ששחור זה צבע!" צעק בתשובה הגבר הראשון.
"רבי, תגיד לנו אתה" פנה הגבר השני לרב לוי, "האם שחור זה צבע?".
הרב המבולבל חשב לרגע ואז ענה: "ובכן כן..."
"הנה אתה רואה!" פנה הגבר הראשון לשני, "אמרתי לך - שחור זה צבע! וגם לבן!"
"לבן זה לא צבע!" צעק הגבר השני.
"רבי?" שאל הגבר הראשון.
"ובכן כן, גם לבן הוא צבע" השיב הרב לוי.
"אתה רואה צחי?!" פנה שוב הגבר הראשון לחברו, "מכרתי לך טלוויזיה צבעונית!"
בחור ישראלי בילה בגן החיות עם משפחתו, כשלפתע ראה מולו ילדה קטנה נשענת על הכלוב של האריה.
פתאום, האריה תפס אותה בשרוול החולצה וניסה למשוך אותה פנימה, במטרה לטרוף אותה, מול עיניהם של ההורים המבועתים.
בלי לחשוב פעמיים, הישראלי רץ לכלוב ונתן לאריה מכה חזקה על האף. האריה ייבב מכאב, עזב את הילדה, והתרחק מהגדר. הבחור הישראלי מסר את הילדה, בריאה ושלמה להורים שלה, שהודו לו מכל הלב.
עיתונאי שנכח במקום ניגש אליו ואמר לו: "אדוני, זה היה הדבר הכי אבירי ואמיץ שראיתי בחיי!"
הבחור הישראלי ענה: "עזוב, זה היה שום דבר, באמת! האריה היה מאחורי סורג ובריח. אני פשוט ראיתי את הילדה הקטנה בסכנה ובלי לחשוב עשיתי את מה שנראה לי נכון... "
ענה הכתב: "אני חייב לפרסם את הסיפור הזה! אני עיתונאי, ומחר הסיפור הזה יהיה בעמוד הראשון של העיתון. בוא, ספר לי מה אתה עושה למחייתך?"
"אני משרת בצה"ל ואני ציוני גאה", השיב החייל.
הוא המשיך לענות על עוד כמה שאלות על עצמו והשניים נפרדו לדרכם.
למחרת הישראלי קנה את העיתון, וראה את הכותרת בעמוד הראשון: "חייל ישראלי, ימני, תקף מהגר מאפריקה וגנב לו את ארוחת הצהריים."
בעל ואישה ישבו בבית קפה בתל אביב ודיברו ביניהם עד שלפתע דעתה של האישה הוסחה בגלל בחורה צעירה עם הנעליים היפות ביותר שהיא אי פעם ראתה. הבחורה הלכה לצד השני של בית הקפה והתיישבה לשוחח עם כמה חברות.
הבעל מיד שם לב שאשתו איבדה ריכוז ושאל אותה מה קרה.
"לבחורה שעברה פה עכשיו היו נעליים מדהימות ואני מתה לדעת איפה היא קנתה אותן. אתה חושב שזה יהיה מוזר אם אני אלך לשאול אותה מאיפה הן?"
"אם זה לא נעים לך יקירתי אז תרשי לי לעזור לך ולשאול" אמר הבעל, קם והלך לכיוון הבחורה עם הנעליים.
'איזה גבר מקסים ומתחשב יש לי', חשבה האישה בשמחה.
בינתיים הבעל הגיע לשולחן של הבחורה הצעירה ופנה אליה: "סליחה, את יכולה בבקשה להגיד לי איפה קנית את הנעליים האלו?"
"כן בטח" ענתה הצעירה, "מחנות שמצאת פה ממש מעבר לפינה ברחוב מקביל".
"וכמה הן עולות?" המשיך הבעל.
"2,000 שקל" אמרה לו הבחורה.
הבעל הודה לבחורה הצעירה, חזר לשבת ליד אשתו ואמר לה: "היא קנתה את הנעליים באמריקה".
שאלה: אני בת 17 וחצי יש לי חבר צדיק בן 16 וחצי ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד. אגב, הם גרושים, מה עושים?
תשובה: שואלים שוב בעוד שנתיים.
שאלה: פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נוכרים?
תשובה: תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא...
שאלה: מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה?
תשובה: היועץ הכלכלי של מאפיית אנג'ל.
שאלה: האם מותר לאכול נקניקיית פרווה עם חלב סויה או שזה משום "מראית עין"?
תשובה: זה סתם טעם רע.
שאלה: לפני חצי שנה ביטלתי מנוי שלי על עיתון ימני בגלל כתבה נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים?
תשובה: מפסיקים להציץ בעיתון של השכן.
שאלה: לאחרונה נודע לי שהרצל ובן גוריון לא היו דתיים. האם צריך לומר הלל ביום העצמאות?
תשובה: גם מוטה גור לא אוכל "גלאט" ובכל זאת אנו אומרים הלל ביום ירושלים (ועושים על האש...)
שאלה: כיצד מבטלים מנוי על עיתון המופץ בחינם?
תשובה: בלי ברכה.
שאלה: אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו-האם ראוי לצעוק "נאצים" או מתאים יותר "יודנראט"?
תשובה: לא יודע, תברר ב"יד ושם".
שאלה: מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד "הגומל" כל שני וחמישי או לרכז את כל ה"גומלים" בשבת?
תשובה: לא משנה - העיקר שתלמד את ילדיך להגיד קדיש יתום.
חקלאי מצליח ובעל חווה חקלאית ענקית בטקסס הביע עניין באילן היוחסין ובהיסטוריה של המשפחה שלו, וגילה להפתעתו שיש לו שורשים יהודיים. הוא החליט לעלות לארץ ישראל, לכן ארז תיקים, עלה על מטוס, ועבר לחיות במושב בצפון.
כשהגיע לשם הוא פגש תושב מקומי שהסכים לערוך לו סיור במושב, וגם לקח אותו לפאב המקומי כדי לשתות בירה, שם הם ישבו ודיברו ארוכות. אחרי שהחוואי הטקסני סיפר על שורשיו, הוא סיפר למקומי שיש לו ניסיון בחקלאות, והפלא ופלא – גם אותו מקומי היה חקלאי!
״ספר לי, איך זה להיות חקלאי בטקסס?״ ביקש המקומי.
״בשמחה,״ אמר הטקסני. ״אני מאוד אוהב את החווה שיש לי שם. אם תתחיל את הבוקר על הטרקטור ותיסע מצדה המזרחי למערבי, ייקח לך יותר מיום שלם להגיע לקצה השני, ואותו הדבר נכון גם לגבי נסיעה מדרום לצפון – לוקח יותר מיום לעבור מצד לצד של החווה שלי!״
״אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר״, אמר המקומי, ״גם לי יש טרקטור כזה.״
המוסד, השב״כ וכוחות המשטרה רצו כולם להוכיח שהם הטובים ביותר בלכידת חשודים ופושעים, אז ראש הממשלה הציב בפניהם מבחן. הוא שחרר ארנב ביער וביקש מכל אחד מהם לתפוס אותו.
המוסד היה ראשון; מיד החלו לגייס חיות שירגלו בתוך היער וגם דאגו לתחקר את כל הצמחים שהיו עדים למה שקרה ביער לאורך העשורים האחרונים, זאת על מנת לקבל תמונת מצב מדויקת של השטח ושל הנפשות הפועלות בו. אחרי 3 חודשים של עבודה קשה, הם סיכמו בדו״ח שלהם שהארנב לא קיים ולמעשה מעולם לא הייתה חיה כזו בשם ״ארנב״ ביער.
כשהשב״כ נכנסו, הם יצאו משם תוך שבועיים ללא שום קצה חוט, אולם הם דאגו לשרוף את היער ולהרוג את כל מה שבתוכו, כולל את הארנב, מבלי להתנצל – זה הגיע לו.
כשכוחות המשטרה נכנסו, הם יצאו תוך שעתיים עם עכברוש מוכה שצעק ״בסדר, בסדר, אני ארנב, אני ארנב!״
זוג פנסיונרים החליט לשבור את השגרה ולצאת לחופשה בשוויץ כדי ליהנות מהנופים, מהמראות ומהתרבות.
כשהם הגיעו לחדר המלון שלהם האישה התרגשה מאוד והחלה לעבור בין כל החדרים ולראות את כל הפינוקים שחיכו להם.
"תראה!" אמרה לבעל בהתרגשות "יש לנו בשירותים 2 אסלות!"
"את מתבלבלת" ענה הבעל "זה שירותים ובידה".
האישה עברה לסלון ומיד אמרה לבעלה, "תראה, יש לנו נוף של הר המון בלאן!"
"את שוב מתבלבלת" אמר הבעל "זה הר מטרהורן".
לבסוף האישה נכנסה לחדר השינה וקראה בשמחה: "תסתכל בחלון, יש פה איילה!"
"יקירתי יש לך 2 טעויות" השיב הבעל, "1, זאת לא איילה אלא פרה. 2, זה לא חלון אלא מראה…"
שלושה מרגלים זרים – האחד גרמני, השני צרפתי והשלישי ישראלי – נחשפים ונלכדים במדינה עוינת. הם נכלאים יחד בתא קטן בכלא מבודד ומוצאים בזה אחר זה לחקירה על ידי כוחות הביטחון המקומיים. ראשון מוציאים החוקרים את המרגל הצרפתי וגוררים אותו על הרצפה לעבר חדר החקירות. הם קושרים לו את הידיים לכיסא ומענים אותו למשך שעתיים עד שלבסוף הוא נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. השובים גוררים חזרה את המרגל הצרפתי לתא, זורקים אותו פנימה ואז לוקחים באותה צורה גם את המרגל הגרמני. גם לו הם קושרים את הידיים לכיסא, מענים וחוקרים במשך שעתיים - אבל הוא לא אומר מילה. רק לאחר 4 שעות של עינויים, גם הגרמני נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת.
החוקרים המרוצים מחזירים את המרגל הגרמני לתא ולוקחים איתם כעת את המרגל הישראלי. הם קושרים את ידיו לכיסא ומתחילים לענות ולחקור אותו. עוברות שעתיים והמרגל הישראלי לא אומר מילה, עוברות 4 שעות והוא עדיין שומר על זכות השתיקה, לא מדבר כלל ולא מסגיר שום פרט לשוביו. עוברות עוד 8 שעות של חקירה בעינויים, ואז עוד 16, ואז עוד 24 – והחוקרים פשוט לא מצליחים להוציא מהמרגל הישראלי שום דבר.
בסוף, אחרי יממה של חקירה צולבת, החוקרים משחררים אותו מהכיסא וזורקים אותו שבור ורצוץ חזרה אל התא. לפני שהם הולכים, צועקים לו החוקרים: "נכון שלא אמרת כלום - אבל אל תדאג, אנחנו עוד נוציא את זה ממך!". המרגל הגרמני והמרגל הצרפתי המומים לגמרי, ניגשים ישר למרגל הישראלי נדהמים ושואלים אותו: "מה זה? איך הצלחת לא להגיד להם כלום בחקירה בעינויים כזו? זאת הרוח הציונית שבך?"
עונה להם המרגל הישראלי: "איזה רוח ציונית תגידו לי? אחרי שעה רציתי כבר לזמר להם הכל, אבל לא הייתי מסוגל לדבר כי לא יכולתי להזיז את הידיים!"
רופא ישראלי שסיים את לימודיו באירופה, חזר לארץ ופתח מרפאה פרטית. עוברים החודשים ואין עבודה, הלקוחות לא מגיעים. הרופא המתוסכל מחליט לסגור את המרפאה ואומר לאחות שעובדת איתו: "זה נגמר, את הולכת הביתה".
האחות המומה, שואלת אותו "למה, מה קרה?"
עונה הרופא "מה את לא רואה? אין עבודה, אין לי אגורה בכיס".
אז האחות אומרת לו "זה בגלל שאתה לא יודע לעבוד".
הרופא מופתע, "מה זאת אומרת? סיימתי את לימודי עם ציונים גבוהים מאוד".
עונה האחות, "עזוב אותך מציונים, תקשיב לי. פרסם מודעה בעיתון שאומרת כך: 'רופא כללי לכל בעיה, עובד בשיטה חדשה - אם נרפאת שלם 50 דולר. אם לא נרפאת קבל 100 דולר!' תעשה את זה ותראה".
הרופא מסתכל עליה בעיניים פעורות "איבדת את שפיות דעתך?! אני מסביר לך שאין לי שקל בכיס, מאיפה אני אצליח לשלם כסף לחולים?"
עונה האחות, "אתה רופא, בסך הכול תרשום תרופות לפציינטים. אם מישהו בא מצונן תן לו סירופ, אם יש לו כאב ראש תרשום לו אקמול, לא עסק כזה מסובך..."
מרוב ייאוש הרופא מחליט לנסות את זה. הוא מפרסם מודעה בעיתון לפי מה שאמרה לו האחות, ולא עובר שבוע והמרפאה מפוצצת באנשים.
במקום אחר בארץ בחור מובטל אחד יושב בבית וקורא עיתון. פתאום הוא רואה את המודעה והעיניים שלו נדלקות, הנה הדרך לעשות כסף קל. הוא יימצא בעיה שהרופא לא יוכל לפתור ו-100 הדולר אצלו בכיס. מתרגש מהשיטה החדשה לרמות את הרופא הפראייר, הוא קם והולך למרפאה.
מגיע תורו של המובטל והוא נכנס לחדר. "שלום, מה יש לך אדוני?" שואל אותו הרופא.
עונה האיש, "יש לי בעיה, אני לא טועם טוב".
הרופא אומר לו, "מה זה לא טועם טוב? ניסית לטעום משהו חמוץ, מתוק, מלוח ומה קרה?"
הבחור עונה "ניסיתי, אבל לא הרגשתי כלום".
הרופא קורא לאחות ואומר לה "תביאי לו בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות".
האחות חוזרת אחרי כמה רגעים עם קופסה 8 והרופא אומר למובטל "פתח פה גדול..." ושם לו בפה חומר מהקופסא.
"איכס! מה זה? חרא של פרות?!"
אומר הרופא "הנה, פתרתי לך את הבעיה ואתה מסוגל לטעום. זה יהיה 50 דולר בבקשה".
הבחור המום, מוציא 50 דולר, שם לרופא על השולחן והולך הביתה עצבני. כשהוא מגיע הביתה, הוא מחליט למצוא בעיה אחרת שאי אפשר לרפא.
למחרת חוזר המובטל לרופא ואומר לו "ד"ר, יש לי מחלה חמורה, אני שוכח הכול!"
הרופא אומר לו "אז בעצם אתה לא זוכר כלום?"
עונה האיש "אפילו את השם שלי שכחתי".
הרופא קורא לאחות "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות..."
הבחור לא נותן לרופא לסיים ואומר "ד"ר, רק לא הקופסה של החרא!"
הרופא אומר לו, "בבקשה, חזר לך הזיכרון. 50 דולר בבקשה".
המובטל רותח על איך שנפל שוב במלכודת, מוציא 50 דולר, שם על השולחן והולך הביתה.
כל הלילה הוא לא נרדם וזומם איזו מחלה הרופא לא יצליח לרפא. הוא כבר איבד 100 דולר בשני ביקורים והוא מובטל. לפתע צץ במוחו רעיון והוא נרדם עם חיוך. בבוקר הוא הולך לרופא שמח וטוב לב, נכנס לחדר ואומר: "ד"ר, יש לי מחלה חמורה מאוד, אף פעם לא עומד לי".
עונה הרופא, "ניסית לשכב עם נשים?"
הבחור עונה "כן, כן, אבל לא עומד".
שואל הרופא, "ניסית סרטים למבוגרים?"
עונה האיש, "גם את זה ניסיתי, לא עזר".
"אוקי" אומר הרופא, "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מא..."
האיש לא נתן לרופא להשלים את המשפט, קם על רגליו וצעק, "תקשיב לי טוב ד"ר, אם אתה מביא לי את הקופסה הזאת עוד פעם אחת, אני מז**ן אותך ואת האחות המחורבנת שלך, הבנת?!!"
אומר הרופא "הופ, נפתרה הבעיה, 50 דולר בבקשה..."
בית המשפט דן שלושה אסירים למאסר עולם בגין פשעים חמורים.
בגלל שהאסירים היו מאוד מסוכנים, החליטו לנעול אותם הרחק מעין הציבור לעשרים שנה ושמכונות ידאגו לכל צרכיהם.
אך לפני שנעלו אותם, החליטו להיות רחומים - ואמרו לכל אחד מהם:
"תוכל לבחור בדבר אחד לקחת איתך אל תוך התא לעשרים השנים הבאות".
האסיר הראשון היה צרפתי, והוא בחר להביא את אשתו איתו לתוך התא. היא
הוכנסה בדחיפות והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השני היה בריטי, והוא ביקש להינעל עם אספקה עצומה של בירה ויין.
ארגזי ענק סודרו בתוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השלישי היה ישראלי, והא ביקש להינעל עם מאות אלפי חפיסות סיגריות.
חבילות עצומות ננשאו אל תוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
לאחר שעברו 20 שנה התקבצו הסוהרים לשחרר את האסירים, סקרנים לראות
מה מצבם לאחר כל הזמן הזה.
ראשון נפתח התא של האסיר הצרפתי, מיד הידסו החוצה תינוקות, וכל החדר היה מלא בילדים ובני משפחה.
שני נפתח התא של האסיר הבריטי, מיד התגלגלו החוצה בקבוקי בירה ויין ריקים, הוא עצמו שכב מסטול לחלוטין.
שלישי נפתח התא של האסיר הישראלי, אשר יוצא רועד כולו מהתא, מחזיק סיגריה מהוהה בידו.
"תגידו", הוא שואל בקול שבור, "יש למישהו מכם אש?"
ישראלי אחד מסתובב בלילה ברחובות ניו יורק.
לפתע רכב מדליק עוצר לידו ובחלון הוא מבחין בג'ניפר לופז.
היא שואלת אותו: "בא לך להיכנס, לבלות ביחד?"
הבחור נדהם ממה שקורה וחר מילים לכמה רגעים וכשהוא מתאושש הוא עונה לה:
"לההה... עזבי, גם ככה אין סיכוי שמישהו יאמין לי".
שלושה תיירים - ישראלי, צרפתי וגרמני נתפסים בערב הסעודית שותים אלכוהול מוברח; הם נעצרים, מובואים למשפט ומקבלים עונש של 100 הצלפות שוט בגב לכל אחד.
כשמגיע יום העונש אומר להם השוטר שאחראי על ההצלפות: ״היום זה יום הולדתה של המועדפת בנשותיי, והיא ביקשה שאפגין היום קצת חמלה. אז אני נותן לכל אחד מכם בקשה אחת כדי להפוך את הרגע הזה לקצת פחות נורא עבורכם״.
הבחור הצרפתי מורשה לבקש ראשון, ובזחיחות צרפתית אופיינית אומר: ״הבקשה שלי היא שיצמידו כרית לגב שלי בזמן ההצלפות״. אז השוטר קושר כרית לגבו של הצרפתי, ואחרי 25 הצלפות הכרית נקרעת לחלוטין והשוטר ממשיך להצליף בגבו החשוף.
הצרפתי יורד מהמוקד פצוע וחבול - אחריו בא הגרמני, שמרגיש קצת יותר חכם, ואומר: ״אני רוצה שיקשרו לי שתי כריות על הגב״; אבל אחרי 50 הצלפות הכריות נקרעות, העונש נמשך וגם הגרמני יוצא מוכה וחבול.
לבסוף נקרא הישראלי לעונשו ואומר: ״אני רוצה 1000 כריות קשורות לגב!״
״אני אוהב את החוצפה שלכם, הישראלים״, אומר לו השוטר, ״אבל 1000 כריות זה לא ריאלי. יש לך בקשה אחרת אולי?״
ענה לו הישראלי: ״אז יאללה, תקשור את הצרפתי והגרמני לגב שלי״
ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק שבמהלכו ייבחר המועמד המתאים למשרת יושב ראש מיקרוסופט אירופה. לכנס הוזמנו 5,000 מתמודדים שכונסו והתיישבו באולם גדול. אחד מהמתמודדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריז. מר גייטס הודה לכל משתתפי הכנס שהגיעו והתחיל לערוך את המיון לבחירת היו"ר. הוא המשיך ואמר שלמרות שהוא כבר לא מנהל החברה בפועל, עדיין חשובה לו מאוד איכות האדם שיתקבל לתפקיד, ולכן הסינונים יהיו קשים במיוחד.
בשלב הראשון הוא ביקש מכל מי שאינו יודע את שפת התכנות JAVA לקום ולעזוב. 2,000 אנשים קמו ויצאו מהאולם. מוריס כהן אמר לעצמו, "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!".
בייל גייטס המשיך וביקש מהמועמדים שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, שיקום ויעזוב גם הוא את האולם. 2,000 אנשים נוספים קמו ועזבו. "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני יכול כבר להפסיד? מה יכול לקרות?" חשב מוריס כהן לעצמו והחליט להישאר באולם.
ביל גייטס ביקש בקשה נוספת מיושבי האולם שנותרו, והפעם כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות - שיעזוב את האולם. 500 אנשים נוספים יצאו באכזבה. מוריס כהן אמר לעצמו "עזבתי את ביה"ס בגיל 15, אבל אין לי מה להפסיד", והוא המשיך לשבת.
לבסוף אמר ביל גייטס: "כל מי שאינו דובר את השפה הסרבו-קרואטית מתבקש לעזוב." 498 מועמדים עזבו את האולם. מוריס כהן חשב "אני לא דובר סרבו-קרואטית, אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר".
מוריס מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד שנשאר אחרי שכולם עזבו. ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר "כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבו-קרואטית, לכן, אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו."
בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה".
שעת לילה מאוחרת והטלפון מצלצל בלשכתו של נשיא איראן. "מי זה?!" עונה הנשיא בעצבים.
"זה יעקב צפלר מישראל" אומר הבחור מהצד השני של הקו. "התקשרתי להודיע לך באופן רשמי שאנחנו מכריזים עליך מלחמה!"
"מה אתה אומר?" מלגלג הנשיא. "מה הגודל של הצבא שלך?"
"רגע, תן לי לספור..." עונה יעקב "יש אותי, את מנדל, מוישה בן דוד שלי, אבי גולדברג מקס, ארי ואיציק!"
"טוב מאוד" עונה הנשיא "לי יש צבא של מיליון לוחמים!"
"אוקיי" יעקב מהרהר "תן לי לחזור אלייך", ומנתק.
למחרת, שוב מצלצל הטלפון בלשכה.
"המלחמה עדיין בתוקף!" מכריז יעקב. "עכשיו יש לנו גם דחפור וגם את הטרקטור של שמחה ליבוביץ השכן שלי!"
"טוב מאוד" עונה הנשיא. "לי יש צבא של 16,000 טנקים וליתר ביטחון גם הכפלתי את כמות החיילים וכעת אנחנו צבא של 2 מליון לוחמים"
"אוי גוועלאד..." אומר יעקב "תן לי לחזור אליך", ומנתק.
אחרי יומיים, שוב מצלצל הטלפון בלשכה "הלו? זה שוב יעקב, שומע?"
"נו, מה עכשיו?" שואל הנשיא.
"אנחנו מבטלים את המלחמה!"
"למה?!" מתפלא הנשיא.
"תראה, דיברנו ביננו והבנו שאין שום דרך שבה נצליח להאכיל 2 מיליון שבויים..."
שגריר ישראל באו״ם נאם בפני עצרת הארגון בזמן חג הפסח, ואמר כך:
״אני רוצה להתחיל את נאומי בסקירה היסטורית קצרה. לפני שנים רבות, משה רבנו הוביל את עם ישראל במדבר. היה חם מאוד, העם היה צמא, אז משה הכה במטהו על האדמה, ולפתע אגם הופיע באמצע המדבר. כל העם שתה, ומשה אפילו פשט בגדיו ונכנס לאגם לשחות. כשהוא יצא מן המים, הוא גילה לפתע שבגדיו נעלמו – כי ערבים גנבו אותם!״
באותו רגע קם הנציג הפלסטיני לעצרת ומיד צעק: ״זה שקר גס! לא היו בכלל פלסטינים אז!״
אמר השגריר הישראלי: ״או! מכאן בדיוק רציתי להתחיל...״
איש עסקים סיני מגיע לביקור בישראל ולוקח מונית מנתב״ג לבית המלון בתל אביב.
בדרך רואה הסיני אוטובוס נוסע ואומר לנהג שהאוטובוסים הישראליים נוסעים ממש לאט, בזמן שבסין הם הרבה יותר מהירים.
אחרי כמה זמן רואה הסיני רכבת חוצה גשר ואומר לנהג שהרכבות בישראל זוחלות, בזמן שבסין הן דוהרות בקצב.
לאורך כל שאר הנסיעה איש העסקים מתלונן על כמה הכל מיושן ואיטי בישראל, ועל כמה הכל מהיר וחדשני בסין. הנהג מצידו לא מתערב ולא אומר דבר בחזרה.
בסוף הנסיעה כשמגיעים למלון, שואל הסיני את הנהג כמה זה יעלה לו, והנהג עונה: ״1,000 שקל, על המונה״. הסיני בהלם מוחלט, מוחה בפני הנהג ואומר לו: ״אתה צוחק? במדינה שלך האוטובוסים נוסעים לאט והרכבות זוחלות, ודווקא המונה רץ כל כך מהר? איך זה יתכן?״
מסתובב אליו הנהג ובחצי חיוך עונה: ״אדוני, המונה הזה מיוצר בסין״.
אב אחד חש שבתו הצעירה תמימה מדי בשביל המדינה שלנו. הוא החליט לשלוח אותה לשוק כדי להתמקח עם הסוחרים הממולחים וללמוד את "השיטה הישראלית". הוא הורה לה: "לכי לשוק ובחרי את תרנגול ההודו היפה והשמן ביותר שתמצאי. לא משנה מה המחיר שהם מציעים לך, תגידי שאת מוכנה לשלם רק חצי, רק ככה אפשר להשיג משהו בארץ הזאת, כל פעם תורידי אותם!"
"אעשה כמיטב יכולתי, אבא" אמרה הבת ויצאה אל השוק.
כשהגיעה, היא בחרה את התרנגול השמן והעסיסי ביותר שמצאה.
"כמה הוא עולה?" שאלה.
"200 ש"ח!" אמר המוכר.
השיבה הבת: "אני מוכנה לקנות אותו ב-100!"
המוכר: "אז בואי נתפשר. מה את אומרת על 150?"
הבת עמדה על המקח: "אני מוכנה לקנות אותו ב-75 גג!"
המוכר המופתע ענה: "לא, אבל אני מוכן להתפשר על 90 שקלים."
הבת שוב הורידה את הסכום : "45!"
המוכר: "70 הצעה אחרונה!"
הבת: "35!"
וכך הם המשיכו להתמקח, עד שבשלב מסוים המוכר התייאש ואמר: "יודעת מה? שחררי אותי כבר. קחי אותו בחינם, העיקר שתעזבי אותי!"
ענתה הבת: "סבבה, אז תביא לי שניים!"
איש אחד מת והגיע לגיהינום. שם הוא מגלה שלכל מדינה יש גיהינום משלה, וביכולתו לבחור את האחד שבו יעדיף לסבול לנצח.
הוא הולך לגיהינום של הגרמנים, שואל מה עושים שם ועונים לו כך: "קודם כל שמים אותך על כיסא חשמלי למשך שעה. אחר כך נותנים לך לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה, ואחר כך השטן הגרמני בא ומכה אותך למשך שאר היום".
האיש לא התרשם לטובה מהגיהינום הגרמני, ולכן המשיך לבחון את הגיהינום של המדינות האחרות. הוא בדק את גיהינום ארה"ב, גיהינום רוסיה וגיהינום צרפת, אך גילה שבכולם יש את אותה שגרה יומית, בדיוק כמו בגיהינום הגרמני.
כשהגיע לגיהינום הישראלי הוא ראה תור ענק בכניסה. הוא הבין שכאן כנראה יש משהו שונה. כששאל מה עושים בגיהינום הישראלי אמרו לו שגם שם שמים אותו על כיסא חשמלי למשך שעה, נותנים לו לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה ולאחר מכן השטן הישראלי בא ומכה אותו למשך שאר היום.
"אבל זה בדיוק אותו הדבר כמו בשאר סוגי הגיהינום", הוא אמר, "למה דווקא פה יש תור כזה ארוך?"
"אהה, זה בגלל שהכיסא החשמלי בדרך כלל לא עובד ולוקח כמה ימים עד שמגיע טכנאי לתקן אותו. מישהו גם תמיד גונב את כל המסמרים מהמיטה כדי למכור את המתכות, והשטן הישראלי היה פעם שר בממשלה, ככה שהוא מדי פעם פשוט בא, רושם נוכחות ואז הולך לשתות איפשהו בלי לעשות הרבה."
במהלך אחת ממלחמות ישראל, גדוד לבנוני התקדם אל עבר כוחות צה"ל כדי לתקוף אותם בהפתעה. לפתע שמעו החיילים הלבנוניים קריאה של חייל יחיד שהיה בתצפית מהצד הישראלי: "תיזהרו! לא כדאי שתתקדמו עוד! אני אולי לבד פה, אבל חייל אחד של גולני יכול לחסל 10 חיילים לבנוניים!"
המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לענות לקריאה זו על ידי שליחת 10 חיילים לבנוניים לאותו חייל ישראלי. יריות נשמעו מכל עבר, ולאחר מספר שניות שקט שרר בשדה הקרב. שוב נשמע קול מהצד הישראלי: "הזהרתי אתכם... כדאי שתחזרו אחורה כי חייל אחד של גולני יכול לחסל אפילו 50 חיילים לבנוניים!"
המפקד של הגדוד הלבנוני רתח מזעם, ושלח 50 חיילים לבנוניים כדי להשתיק את החייל הישראלי החצוף. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ולאחר מספר שניות – שקט מוחלט, עד שקולו של החייל הישראלי נישא שוב ברוח: "אתם לא לומדים... אם תמשיכו להתקדם אני אצטרך לחסל את כולכם – חייל אחד של גולני יכול לחסל גם 100 חיילים לבנוניים!"
המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לתת את הכל ושלח כמעט את כל שאר הגדוד שלו כדי להשתיק באופן סופי את החייל הישראלי. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ותוך מספר שניות בודדות נהיה שקט. רק חייל לבנוני אחד חזר למפקדו בזחילה וצעק: "אל תשלח עוד חיילים המפקד, זו מלכודת! יש שם שני חיילים של גולני!"
הגישה של יפני לעבודה:
- אם מישהו אחר יכול לעשות את זה, גם אני יכול לעשות את זה!
- אם אף אחד לא יכול לעשות את זה, אני חייב לעשות את זה!!!
הגישה של ישראלי לעבודה:
- אם מישהו אחר יכול לעשות את זה, אז שיעשה את זה...
- אם אף אחד לא יכול לעשות זה, למה שאני אעשה את זה?
בני הוא איש עסקים שלא מסוגל לפתוח את הבוקר בלי קפה בוץ טרי ואיכותי. הוא שותה את המשקה הזה כל חייו, ולכן הוא יודע לזהות האם הוא איכותי ומתי הוא הוכן. יום אחד היה לו בוקר מעט יותר פנוי בעבודה, לכן הוא החליט לשתות בבית קפה שנפתח לא מזמן בסמוך למשרד שלו. הוא נכנס למקום, בחן אותו בקצרה, התיישב ליד אחד השולחנות הפנויים והרים את ידו כדי לקרוא למלצרית.
כשהיא ניגשה אליו, הוא ביקש להזמין את קפה הבוץ הטרי ביותר שיש להם, בדגש על "טרי", והוסיף "לא הקפה הבוצי הזה שבטח הכנתם מהשאריות של אתמול". לאחר שהיא הבהירה לו שהם מכינים קנקני קפה כמה פעמים ביום ולכן הקפה שלהם טרי תמיד, הוא השיב לה, "אני אאמין רק אחרי שאטעם אותו בעצמי. את מבינה? הייתי קרבי בצבא, ומהרגע הראשון שלי בשטח עד היום אני כל בוקר שותה קפה בוץ – גם אם אני מכין אותו לעצמי, גם אם מישהו מסביבי מכין לי, וגם אם זה בבתי קפה שונים ברחבי העולם. בגלל זה אני יודע לזהות מתי בדיוק הכינו אותו ועד כמה הוא איכותי. הסיכוי שיש אצלכם קפה ברמה גבוהה הוא די קלוש, אז לפחות תכינו אחד חדש רק בשבילי, במקום להגיש לי את זה שהוכן לפני שעתיים ומחכה בקנקן".
המלצרית אמרה לבני שהיא מבינה, שאלה אם הוא רוצה להזמין דבר נוסף, ולאחר שהיא נענתה בשלילה – היא הלכה למטבח. כעבור כמה דקות היא שבה עם ספל קפה מהביל. בני טעם את הקפה, ותוך רגע עשה פרצוף נגעל. "בדיוק כמו שחשבתי, זה לא טרי. נו באמת, תכיני לי אחד טרי כמו שביקשתי!" הוא נזף בה ושלח אותה בחזרה למטבח.
הפעם לקח לה יותר זמן לשוב לבני – לפחות חצי שעה. כשהיא חזרה, היא החזיקה ספל קפה מעלה אדים. היא הגישה לו את הספל, ורגע לאחר שהוא לגם מהמשקה – הוא ירק אותו בגועל. הוא הסתכל עליה וצעק "זה אפילו יותר גרוע! יש לקפה הזה ממש טעם של בוץ!". המלצרית הסתכלה עליו, מעט מופתעת, ואמרה לו "אבל אדוני, זה בדיוק מה שביקשת, קפה בוץ טרי - אז שמנו לך בוץ טרי!"
ראש עירייה (לא משנה איזו, רובם כאלה) רצה לבנות גשר חדש והזמין אליו קבלנים להצעות מחיר.
מגיע קבלן ערבי ונותן הצעה של מיליון דולר.
שואל אותו ראש העיר: "איך הגעת לזה?"
אמר: "שליש חומר, שליש פועלים השאר רווח" - ראש העיר שלח אותו הביתה...
הגיע קבלן רוסי ונתן הצעה של 2 מיליון דולר.
שאל אותו: "איך הגעת לזה"?
אמר לו: "שליש חומר, שליש פועלים, השאר רווח" - שלח גם אותו.
הגיע קבלן ישראלי נתן לו הצעה של 3 מיליון דולר.
שאל אותו ראש העיר: "איך הגעת לסכום הזה? אתה הכי יקר!!"
ענה לו: "מיליון בשבילך, מיליון בשבילי, ומיליון לקבלן הערבי שיעשה את העבודה".
אוהד מכבי ת"א, אוהד מכבי חיפה, אוהד הפועל ת"א ואוהד בית"ר ירושלים יצאו יחד לעשות טרק בהרים. במהלך הטיול הם החלו להתווכח אחד עם השני מי מבינם אוהב את הקבוצה שלו יותר ונאמן לה.
לאחר הוויכוח הסוער הגיעו החבר'ה לראש ההר, ואוהד מכבי ת"א החליט להוכיח להם כמה הוא אוהב את קבוצתו יותר מהם - הוא לבש חולצה וצעיף בצבעים צהוב וכחול, צעק "זה בשבילך מכבי הקבוצה של חיי!" וקפץ מטה תוך כדי שהוא שר את המנון הקבוצה.
מיד אחריו ניגש אוהד מכבי חיפה, לבש בגדים בצבעי ירוק ולבן, נשא תפילה קטנה, צעק: "מכבי חיפה - את אהבת חיי וזה בשבילך!" וקפץ מטה תוך כדי שהוא מדקלם את שיאי הקבוצה.
כעת, היה תורו של אוהד הפועל ת"א להוכיח את נאמנותו. הוא ניגש לקצה ההר, לבש חולצה וצעיף בצבעי אדום ולבן, נשם עמוק... ועוד לפני שהצליח לפתוח את הפה הגיע אוהד בית"ר ירושלים וצעק: "זה למענך בית"ר!" ודחף את האוהד האדום מההר.
בכניסה לעיר חלם היה בור גדול בכביש ובעלי עגלות שהיו נוסעים בלילה היו נכנסים לבור,
העגלה הייתה קופצת והנוסעים היו נחבטים בחוזקה בגג או ברצפת העגלה.
עד שהיו מביאים אותם לבית החולים, היה מצבם מחמיר וחלקם היו נופחים את נשמתם.
כינס ראש העיר חלם את מועצת החכמים כיצד לפתור את הבעיה.
הציע מנהל בית החולים:
"אני מציע להצמיד רופא לבור שייטפל מיידית בחולים וכך יינצלו חייהם".
אמר ראש העיר:
"זה רעיון טוב, אבל לא מספיק טוב".
הציע הממונה על העגלות:
"נצמיד אמבולנס לבור שיוביל במהירות את הפצועים לבית החולים".
אמר ראש העיר:
"זה רעיון טוב אבל לא מספיק טוב".
אמר מהנדס העיר:
"אני מציע לבנות בית חולים על יד הבור וכך יפונו החולים במהירות לבית החולים".
אמר ראש העיר: "זה רעיון טוב אבל לא מספיק טוב!,
אני מציע לסתום את הבור ולחפור בור חדש ליד בית החולים!"